האם אי פעם שמתם לב שיש פרק אחד בספר ישעיהו שמדלגים עליו בקריאת ההפטרה בציבור? פרק נ"ג (יחד עם סוף פרק נ"ב) הוא אולי הטקסט המרתק והנפיץ ביותר בתנ"ך, והגיע הזמן לדבר עליו.
רובנו גדלנו על הפרשנות המקובלת כיום, לפיה "העבד הסובל" המתואר בפרק הוא עם ישראל. אבל עיון היסטורי בכתבים היהודיים מגלה תמונה שונה לחלוטין!
כל המקורות היהודיים הקדומים – המשנה, התלמוד, המדרשים ואפילו הזוהר – ראו בפרק זה תיאור ברור של המשיח. רק בימי הביניים, סביבות שנת 1050, רש"י היה הראשון שהציע את הפרשנות שהעבד הוא עם ישראל, בעיקר כתגובה לפולמוס עם המאמינים בישוע שצצו בכל מקום. חכמים רבים בני זמנו, כולל הרמב"ם, דחו את דעתו וטענו שהפרק עוסק במשיח.
מה כתוב שם שמנסים להסתיר?
כשקוראים את הטקסט כפשוטו, מתגלה דמות ספציפית שעוברת מסלול מאוד מסויים:
השתיקה: הדמות מתוארת כמי שסובלת ונענית, אך לא פותחת את פיה ("כרחל לפני גוזזיה נאלמה"). עם ישראל, לעומת זאת, מעולם לא סבל בשתיקה; אנחנו זועקים, מוחים ונלחמים על קיומנו.
חפות מפשע: העבד סובל למרות ש"לא חמס עשה". הנביאים חוזרים ומדגישים שישראל סובל לעיתים קרובות בגלל חטאיו, בעוד הדמות בפרק סובלת כקורבן עבור חטאים של אחרים.
מוות וקבורה: כתוב במפורש שהעבד "נגזר מארץ חיים" (מת) ונקבר. עם ישראל חי וקיים. יתרה מכך, הנבואה מדייקת ומתארת שהוא ייקבר בקבר של עשיר, פרט שהתגשם במדויק בקבורתו של ישוע.
התחייה: לאחר המוות, הפסוק מבטיח שהוא "יראה זרע ויאריך ימים". כיצד אדם שמת מאריך ימים? התשובה היחידה היא תחייה מן המתים.
המסקנה
הפרק מתאר באופן כרונולוגי את חייו של ישוע: לידה צנועה, דחייה על ידי עמו, סבל ושתיקה במשפט, מוות ככפרה על חטאינו, קבורה אצל עשיר ותחייה.
הטיעון שהעבד הוא עם ישראל לא מחזיק מים כשצוללים לפרטים. עם ישראל לא מת כאיש אחד, לא סובל בשקט, ולא מכפר על העולם. המשיח, לעומת זאת, עושה בדיוק את זה. אולי הגיע הזמן לפתוח את ספר ישעיהו ולקרוא את מה ששכחו לספר לנו? תקראו, תבדקו את המקורות ותחליטו בעצמכם.
שתפו אם גם אתם חושבים שחשוב לשאול שאלות גם אם הם יביאו אותנו למסקנות אחרות מהמקובל.
